צרור המור על התורה
אחר כך אמר וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה להשלים תאות אמו. ורמז במלת דודאים על התורה של יששכר שבא מריח הדודאים כאומרו הדודאים נתנו ריח. ואולי רמז על מעלת ראובן שהיה בעל תורה ובעל נבואה כאומרם הושע בן בארי והוא בארי הוא בארה אשר הגלה תגלת פלאסר לראובני. ולמה נקרא בארה שהיה בארה של תורה וכו'. ולכן הזכיר בראובן וימצא דודאים בשדה. ולהורות על זה אמר בימי קציר חטים. כי מה לנו אם היה קציר חטים או קציר שעורים. אבל הרמז בזה על התורה שנמשלה לחטה כדכתיב בטנך ערמת חטים. לפי שבתורה יש נגלה ונסתר כאומרם ע' פנים לתורה. ולכן הורגל בפיהם הכל צריכין למארי חטיא. ולפי שראובן היה בעל תורה סבב בדודאים שיצא משם יששכר שהוא בעל תורה. ולפי שלאה היתה חושקת התורה כי כבר היו לה כהונה ומלכות. על כן אמר ותצא לאה לקראתו לכבוד התורה כמו שאמר במ"ת ויוצא משה את העם לקראת האלהים. ובזוהר אמרו לכבודה שהיא לא יצאת אלא דגעא חמרא וכששמעה קול חמורו [של] יעקב יצאתה לקראתו. וזהו יששכר חמור גרם. חמור גרם:
צרור המור על התורה
בלידת יששכר כתב נתן אלהים שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי ותקרא שמו יששכר. ובברכת יעקב כתיב יששכר חמור גרם רובץ בין המשפתים. ובברכת משה כתיב ולזבולון אמר שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך. ימים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק כי שפע עמים יינקו ושפוני טמוני חול. לאה הצדקת ראתה במראה הנבואה איך הדודאים נתנו ריח תורה. ולכן היתה מתאוה ומתפללת על בנים אחרים. והענין שבתחלה כשילדה ליהודה שהוא מלך. חשבה עצמה מאושרת. אחר שהיו לה ארבעה בנים ובהם היה המלכות. והאדם כשיעלה במעלות לא יוכל לעלות למעלה מן מעלת המלכות. ולכן אמרה ותעמוד מלדת. כאלו היא עצמה עמדה מלדת. אחר שהשיגה חפצה ורצונה להשיג המלכות. אח"כ חשבה מחשבה אחרת וראתה בעצמה חסרה. כאלו לא השיגה דבר. ותקטן בעיניה דבר המלוכה אחר שידעה שהמלך נושע בה' ובתורתו. והיה ראוי למלך להיות נשמע לבעל התורה והסנהדרין ולעשות על פי התורה אשר יורוהו. ואם יסור מן התורה אפילו במצוה קלה של נביא ראוי שיאבד מלכותו. בענין שראוי למלך שיהיה נכנע למורה התורה. ולכן חזרה לעמוד על משמרתה הראשון להתחנן ולבא אל המלך לבקש מלפניו שיתן לה בן עוסק בתורה. וזהו וישמע אלהים אל לאה ותהר ותלד ליעקב בן חמישי עוסק בחמשה חומשי התורה. וזאת ההערה באה ללאה מראובן שמצא דודאים בשדה והביאם אל לאה אמו. כאלו לא ילדה מעולם. ולכן אמרה לאחותה המעט קחתך את אישי. כי אחר שאין לי בן בעל תורה הריני חסרה כאלו לא ילדתי מעולם. וכל זה לפי שהריחה ריח התורה שנקראת דודאים. כאומרם ז"ל ערבים עלי דברי דודים יותר מיינה של תורה. ומכאן זכה ראובן גם כן להיות בעל תורה בסבת הדודאים. כאומרם הושע בן בארי לפי שהיה בארה של תורה. וכשהשלים השם חפצה בבן בעל תורה. אמרה נתן אלהים שכרי. כי זהו השכר האמיתי שכר הנפש העולה למעלה כאומרו מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך. אבל כל דברי זה העולם והמעלה והשררה והמלכות. הם דברים גופניים כלים ואובדים. אבל שכר הנפש הוא דבר קיים לפי שהוא מתנה אלהית. וזהו נתן אלהים שכרי. ואמר אשר נתתי שפחתי לאישי. ואולי לא רצתה לתלות בדבר הדודאים כי הוא דבר נשים ותלתה הדבר בשפחתה. והעיקר הוא כמו שכתבתי למעלה במאמר בא גד. כי היא חשבה כשעמדה מלדת נסתלקה מזלה. וזהו ותרא לאה כי עמדה מלדת. וכשנתנה שפחתה לאישה וילדה בן. אמרה בא גד כלומר המזל שנסתלק כבר בא. בענין שמיד ראתה שזה הבן הוא מזל וסימן שיתן לה השם ית' בנים אחרים. ובפרט שיששכר הוא בעל תורה מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל. כמו שכתבתי למעלה. וכן בבן השני אמרה באשרי כי אשרוני בנות ותקרא את שמו אשר. לרמוז שהוא סימן לבן אחר שתלד היא שהוא מאשר העם בדברי תורה והמצוה שהוא האושר האמיתי. ולכן אמרה באשרי כי אשרוני בנות. להיות אני מאושרת ראוי שיאשרוני בנות. ואחר שסימן הבנים באו לה משפחתה מצד הדודאים. אמרה נתן אלהים שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי אע"פ שהיו לי בנים. כי רחל אמרה אולי אבנה ממנה. לפי שלא היו לה בנים. אבל אני כבר היו לי בנים ועכ"ז נתתי שפחתי לאישי כאלו אין לי בנים. לפיכך נתן אלהים שכרי וכו':
ילקוט שמעוני על התורה
דבר אחר צפונה לפני ה' זה מעשה אברהם יצחק ויעקב שהם צפונים לפניו שנאמר חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך עמרם וכל הכשרים שהיו במצרים ישנים ושל אחריו חדשים. אמר ר' יצחק מהו מרחוק עתיד לירחק שכינה מבעליו יכול לעולם ת"ל זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי אויתיה: